איך בוחרים כותב או כותבת לביוגרפיה – ומה חשוב לבדוק לפני שמתחילים?

אילוסטרציה: שיחת היכרות כחלק מתהליך בחירת כותבת ביוגרפיה

כתיבת ביוגרפיה מתחילה במילים.

אבל עוד לפני המילים, היא מתחילה באמון.

כי כדי שאדם יספר את חייו, הוא צריך לשבת מול מישהו ולדבר.

על הילדות.
על ההורים.
על אהבות.
על הצלחות.
לפעמים גם על אכזבות, טעויות, פרידות ורגעים שהוא כמעט לא מדבר עליהם.

ואז הוא צריך לעשות עוד דבר לא פשוט:

להפקיד את כל החומרים האלה בידיו של אדם אחר ולסמוך עליו שיהפוך אותם לספר.

לכן כששואלים אותי איך לבחור כותב או כותבת לביוגרפיה, אני חושבת שהשאלה איננה רק:

"האם הוא יודע לכתוב?"

יש עוד כמה דברים שכדאי לבדוק.

1. קודם כול – האם נעים לכם לדבר איתו?

זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל בעיניי זה הדבר הראשון.

ביוגרפיה נוצרת במשך סדרה של שיחות.

אם האדם שמולכם גורם לכם להרגיש שאתם צריכים "לתת תשובה נכונה", אם הוא ממהר, אם הוא ממלא כל שתיקה או אם אתם מרגישים שאתם מופיעים מולו – משהו עלול להיסגר.

לעומת זאת, כשיש נינוחות, קורה דבר אחר.

נזכרים.
צוחקים.
עוצרים.
אומרים פתאום:

"רגע, יש עוד משהו שלא סיפרתי."

הכימיה אינה תוספת נחמדה לתהליך.

היא אחד מכלי העבודה שלו.

2. האם הוא יודע להקשיב – ולא רק לשאול?

אפשר להכין רשימה מצוינת של שאלות לראיון ביוגרפי.

אבל ראיון טוב אינו הקראה של שאלון.

הוא דורש הקשבה.

לשמוע מתי משפט שנאמר בדרך אגב מסתיר סיפור.
להרגיש מתי כדאי לשאול עוד.
ומתי דווקא לא.
לדעת לעזוב לרגע את התוכנית כי נפתחה דלת מעניינת יותר.

לפעמים השאלה החשובה ביותר היא פשוט:

"ספר לי עוד."

ולפעמים צריך לדעת לשתוק.

3. בקשו לקרוא – לא רק לראות

אתר יפה הוא חשוב.

כריכה יפה היא נפלאה.

אבל אתם עומדים להזמין כתיבה.

לכן כדאי לקרוא.

בקשו לראות דוגמת כתיבה או קטעים שמאפשרים לכם להבין את הסגנון.

האם אתם מרגישים אדם מאחורי המילים?
האם הטקסט חי?
האם יש בו סצנות, פרטים וקול?
או שהוא נשמע כמו קורות חיים מורחבים?

אין סגנון אחד נכון לכולם.

השאלה היא האם זו הדרך שבה הייתם רוצים שהחיים שלכם – או של האדם שאתם אוהבים – יסופרו.

4. האם הכותב מבחין בין תמלול לביוגרפיה?

זו נקודה מהותית.

תמלול שומר את הדברים שנאמרו.

ביוגרפיה צריכה לעשות עבודה נוספת.

לברור.
לחבר.
לבנות פרקים.
לזהות נקודות מפנה.
להחזיר סצנות לחיים.
למצוא חוט שעובר בין תקופות שונות.
להבין מתי פרט קטן מגלה משהו גדול על האדם.

וכל זה מבלי להמציא עובדות שלא התרחשו.

החיים מספקים את החומר. הכתיבה מעניקה לו צורה.

אפשר לקרוא עוד על הדרך הזאת במדריך איך כותבים סיפור חיים.

5. שאלו איך נראה תהליך העבודה

לפני שמתחילים כדאי להבין מה עומד לקרות.

איך מתקיימים הראיונות?
כמה זמן נמשכת פגישה?
האם הם מוקלטים?
איך עובדים עם תמלולים?
מתי מתחילה הכתיבה?
האם המשפחה קוראת טיוטות?
כמה סבבי תיקונים יש?
מי בודק שמות ותאריכים?
מה קורה אם במהלך העבודה מתגלה אדם נוסף שכדאי לראיין?

לא צריך לדעת מראש כל פרט קטן.

אבל כן כדאי להרגיש שיש לתהליך דרך. בעמוד כתיבת ביוגרפיה וסיפור חיים תוכלו להכיר את מסגרת העבודה.

6. בדקו מה בדיוק כלול במחיר

שתי הצעות מחיר שנראות שונות מאוד יכולות למעשה לכלול דברים שונים לחלוטין.

האם המחיר הוא עבור הראיונות והכתיבה בלבד?
האם עריכה ספרותית כלולה?
עריכת לשון והגהה?
עיצוב ועימוד?
עיצוב כריכה?
טיפול בתמונות?
הדפסה?
כמה עותקים?

ולכן לא הייתי בוחרת כותב ביוגרפיה לפי המספר שמופיע בתחתית ההצעה בלבד.

צריך להבין מה מקבלים בדרך אל הספר. הרחבה מופיעה במאמר כמה עולה כתיבת ביוגרפיה.

7. מי עושה את כל השלבים?

כתיבת הספר היא שלב מרכזי, אבל ספר מודפס דורש בדרך כלל אנשי מקצוע נוספים.

עריכה.
הגהה.
עיצוב.
עימוד.
כריכה.
הכנה לדפוס.
הדפסה.

אני אוהבת לתת למשפחה אפשרות לליווי של התהליך כולו, מהשיחה הראשונה ועד הספר המודפס.

אבל בעיניי חשוב גם שהמשפחה לא תהיה כבולה.

אם יש לכם מעצבת שאתם אוהבים, עורכת שאתם סומכים עליה או בית דפוס שאתם רוצים לעבוד איתו – אפשר לבנות שיתוף פעולה.

ליווי מלא צריך לתת שקט, לא לקחת בחירה.

אפשר לקרוא גם כמה זמן לוקח לכתוב ביוגרפיה.

8. מי מחליט מה נכנס לספר?

זו שאלה שכדאי לשאול מראש.

בכל משפחה יש סיפורים רגישים.

מערכות יחסים מורכבות.
אירועים שאנשים שונים זוכרים אחרת.
דברים שאולי רוצים לספר – ודברים שרוצים להשאיר בתוך המשפחה.

כותב ביוגרפיה יכול להציע, לשאול, לערוך ולהסביר מה משרת את הסיפור.

אבל הספר אינו שלו.

הוא של האדם ושל המשפחה.

חשוב שתדעו שיש לכם מקום לקרוא, להעיר, לתקן ולהחליט.

9. איך הכותב עובד עם עובדות וזיכרונות סותרים?

זיכרון אנושי אינו ארכיון מושלם.

אח אחד זוכר אירוע בצורה אחת.

אחות זוכרת אותו אחרת.

תאריך מסוים אינו ברור.

סיפור משפחתי עבר כל כך הרבה פעמים עד שאיש כבר לא בטוח מה היה בדיוק.

הפתרון אינו לבחור גרסה ולהציג אותה כעובדה.

בודקים מה שאפשר.

מציינים נקודות מבט כשצריך.

ובעיקר – לא ממציאים כדי לסגור חורים בסיפור.

אפשר לכתוב באופן ספרותי גם בלי להפוך השערה לעובדה.

10. האם יש מקום לאדם – ולא רק להישגים שלו?

אנשים אינם רק רשימת התחנות שעברו.

איפה נולדו.
איפה למדו.
באיזו יחידה שירתו.
איזה עסק הקימו.
מתי התחתנו.
כמה ילדים נולדו להם.

כל אלה חשובים.

אבל בעוד עשרים או חמישים שנה, הנכדים אולי ירצו לדעת דברים אחרים.

איך סבא צחק.
מה אמא אהבה לעשות כשהייתה צעירה.
ממה פחד אבא.
איזה משפט סבתא הייתה אומרת.
מי היה החבר ששינה משהו בחייו.
ומה קרה ביום רגיל בבית שבו גדלו.

ביוגרפיה טובה אינה רק מספרת מה אדם עשה. היא מנסה לאפשר לקורא לפגוש מי הוא היה.

11. האם מותר לכם לומר: "זה לא אני"?

בעיניי, כן.

יכול להיות שהטקסט יפה מאוד – אבל האדם שקורא אותו מרגיש שהוא אינו מזהה את עצמו.

אולי השפה גבוהה מדי.
אולי היא דרמטית מדי.
אולי דווקא יבשה מדי.
אולי עובדתית הכול נכון, אבל הקול אינו נכון.

זו אינה הערה שצריך להיעלב ממנה.

זו הערה שצריך להקשיב לה.

אחת המטרות של תהליך העריכה היא להגיע לרגע שבו האדם או המשפחה קוראים ואומרים:

"כן. זה הוא."

או:

"כן. זאת אני."

12. אל תבחרו רק לפי מספר העמודים

יותר עמודים אינם בהכרח יותר חיים.

לפעמים ספר קצר ומדויק מחזיק אדם שלם.

ולפעמים נדרש ספר רחב מאוד כדי לתת מקום למסע חיים עשיר, למשפחה גדולה, לקריירה, לעלייה, למלחמות, לאהבות ולכמה דורות.

השאלה אינה כמה עמודים תקבלו תמורת הכסף.

השאלה היא:

איזה ספר נכון לסיפור הזה?

13. שימו לב גם למה שלא מבטיחים לכם

אני נזהרת מהבטחות כמו:

"נספר הכול."

אי אפשר לספר הכול.

חיים שלמים אינם נכנסים לספר.

צריך לבחור.

גם הבטחה לתהליך מהיר במיוחד אינה תמיד יתרון.

לפעמים הזיכרון זקוק לזמן.

לפעמים אחרי ראיון נפתח אלבום שלא נפתח עשרים שנה.

לפעמים מגיעה שיחת טלפון:

"נזכרתי בעוד סיפור."

התהליך צריך להתקדם.

אבל הוא גם צריך להשאיר מקום לחיים להופיע בתוכו.

14. ומה לגבי בינה מלאכותית?

היום אפשר להשתמש בכלים טכנולוגיים כדי לסייע בתמלול, בארגון חומרים ובמשימות טכניות שונות.

אבל מבחינתי, הטכנולוגיה אינה מחליפה את הדבר המרכזי.

את המפגש.
את ההקשבה.
את היכולת להבין שמשפט קטן שנאמר עכשיו קשור לסיפור שסופר לפני שלוש פגישות.
את הבחירה מה להשאיר ומה להשמיט.
את הרגישות לנושא משפחתי מורכב.
ואת הקול הספרותי שבאמצעותו החיים הופכים לטקסט.

הכלים יכולים לעזור בתהליך. הם אינם האדם שמקשיב לחיים.

15. שאלת המבחן שלי

אחרי שיחת ההיכרות, לפני שבוחרים, הייתי שואלת את עצמי שאלה פשוטה:

האם הייתי רוצה לספר לאדם הזה את הסיפור שלי?

או, אם הספר מיועד לאמא או לאבא:

האם הייתי מרגישה בנוח להשאיר את ההורים שלי איתו לשעתיים ולדעת שהוא באמת יקשיב להם?

אם התשובה היא כן, יש בסיס טוב להתחיל ממנו.

אין כותב שמתאים לכולם

כתיבה היא דבר אישי.

גם הקשבה היא דבר אישי.

לכן אין צורך לחפש "את הביוגרף הכי טוב".

צריך למצוא את האדם שמתאים לסיפור שלכם.

מישהו שאת סגנון הכתיבה שלו אתם אוהבים.
שאת דרך העבודה שלו אתם מבינים.
שאתם מרגישים איתו בטוחים.
ושאתם יכולים לדמיין את עצמכם עוברים איתו דרך של כמה חודשים.

כי בסוף אתם לא רק קונים טקסט.

אתם בוחרים אדם שילווה אתכם בזמן שאתם פותחים חיים שלמים.

לפני שמחליטים – דברו

את רוב הדברים אי אפשר להבין רק מאתר.

לכן בעיניי שיחת היכרות חשובה.

לא כדי "לסגור עסקה".

אלא כדי לשמוע זה את זה.

ספרו מי האדם.
למה דווקא עכשיו עלה הרצון לכתוב.
מה חשוב לכם לשמור.

שאלו על הדרך.
על הראיונות.
על הכתיבה.
על המחיר.
על העריכה וההפקה.

ואז תנו לעצמכם רגע להרגיש.

כי ביוגרפיה היא מסע ארוך מספיק כדי שכדאי לבחור היטב עם מי יוצאים אליו.