פרק מתוך הסיפור המתמשך של יסמין תבור.
המאבק על השיער מתואר כרגע שבו התנגדות קטנה מבחוץ נעשתה עצומה מבפנים.
והשיער נגזר
השיער הזה היה שלה. אולי אחד הדברים היחידים בגוף שלה שעדיין יכלה להחזיק בו, להתעקש עליו, לשמור אותו קרוב למה שהרגישה בפנים.
לכן היא נלחמה. סירבה. התעקשה.
כל עוד יכלה פיזית לא ללכת לספרית, שהייתה חברה טובה של אמה וסיפרה את כל בני המשפחה, היא לא הלכה. זו הייתה ההתנגדות שלה. קטנה מבחוץ, עצומה מבפנים.
עד שלאבא נמאס.
יום אחד, כשחזרה הביתה, חיכתה לה בבית הכרעה שכבר התקבלה בלעדיה. אביה הזמין כמה צעירים לביתם. כשהגיעה, אמר לה שהגיע הזמן להסתפר.
היא סירבה, כמובן. הגוף שלה ידע לסרב עוד לפני שהמילים הצליחו להסביר למה.
אבל הפעם הסירוב כבר לא הספיק.
בתוך זמן קצר מצאה את עצמה בכוח על הכיסא. שלושה גברים החזיקו את ידיה ואת רגליה כדי שלא תוכל להתנגד.
מעליה, סביב, נגדה — כולם התגייסו כדי לקחת ממנה את הדבר הקטן הזה שהתעקשה לשמור לעצמה.
והשיער נגזר.
עוד חלק מהביוגרפיה של יסמין. המשך יבוא.
מסיפור חיים לפרק כתוב
הפרק הוא חלק מעבודה ביוגרפית מתמשכת. אפשר לקרוא עוד על כתיבת ביוגרפיה וסיפור חיים ועל הדרך שבה זיכרונות הופכים לספר.
רוצים לשמור סיפור חיים?
אפשר להתחיל בשיחת היכרות עדינה עם דנה אדרי פינבלט — ביוגרפית, סופרת ומשוררת. לשיחה ב־WhatsApp.
מקור: הפוסט המקורי בפייסבוק. התמונה היא אילוסטרציית AI שנוצרה עבור הסדרה.
פרקים נוספים בסיפור של יסמין
← לפרק הקודם: השמלה הלבנה ליד המכולת
מהתחלה: המראה הייתה הקהל הראשון שלה · לעמוד הדוגמאות לכתיבת ביוגרפיה · לכל המאמרים והפרקים