
פרק מתוך הסיפור המתמשך של יסמין תבור.
שמלה לבנה שנמצאה במקרה הופכת לרגע אחד של אפשרות — ולסמל של אמת שנדרשה להישמר בסוד.
השמלה הלבנה
השמלה הופיעה ליד המכולת. במקום שבו היו בגדים לתרומה — מתקן עגול, בגדים זרוקים, חפצים שמישהו אחר כבר לא היה צריך — יסמין ראתה שמלה לבנה.
היא בדקה שאין אף אחד בסביבה, שלפה אותה במהירות ורצה ליער.
היא לא לבשה אותה שם. רק בדקה אם אולי תתאים. אולי אפילו לא היה צריך יותר מזה. עצם האפשרות הספיקה.
אחרי שנים שבהן כל סימן נשי היה צריך להסתתר, אחרי מאבקים על שיער, קשתות, בגדים ורגעים קטנים של אמת — פתאום הייתה בעולם שמלה. שמלה אמיתית. לבנה. קרובה מספיק כדי לקחת. מסוכנת מספיק כדי להחביא.
זו לא הייתה רק שמלה. זו הייתה אפשרות.
אפשרות לטקס אחר. פנימי. פרטי. טקס שלא יתקיים מול בית כנסת, משפחה ושכנים, אלא מול עצמה בלבד.
אם הטקס הרשמי מכניס אותה לעולם הגברים, הטקס הסודי שלה יאפשר לה, לפחות לרגע, להרגיש שהיא לא נעלמת לגמרי.
מתוך הביוגרפיה של יסמין. המשך יבוא.
מסיפור חיים לפרק כתוב
הפרק הוא חלק מעבודה ביוגרפית מתמשכת. אפשר לקרוא עוד על כתיבת ביוגרפיה וסיפור חיים ועל הדרך שבה זיכרונות הופכים לספר.
רוצים לשמור סיפור חיים?
אפשר להתחיל בשיחת היכרות עדינה עם דנה אדרי פינבלט — ביוגרפית, סופרת ומשוררת. לשיחה ב־WhatsApp.
מקור: הפוסט המקורי בפייסבוק. התמונה היא אילוסטרציית AI שנוצרה עבור הסדרה.
המשך הסיפור של יסמין
← לפרק הקודם: המראה הייתה הקהל הראשון שלה
לפרק הבא: והשיער נגזר